פסק-דין בתיק ת"א 114/07

1.         התובע הוא קטין, נולד ביום 1.7.92, ושני התובעים האחרים הם הוריו. הוא היה תושב עכו בעת שנפגע בתאונת דרכים מיום שארעה ביום 14.7.04, וכיום הוא תלמיד ישיבה בבני ברק.

            הנתבעים חבים בפיצוייו והמחלוקת נסבה על שיעורם.

2.         בעת התאונה היה התובע כבן 12 שנה, והדבר קרה בחופשת הקיץ כשהתובע עמד לעלות לכתה ז' בבית הספר הדתי "בית יעקב" בעכו. הפגיעה בתאונה היתה קשה, ולצורך טיפול בתובע היה צורך ב - 47 ימי אישפוז. הפגיעות כללו שברים בגולגולת וחבלה מוחית, שברים בצלעות, קרע בטחול, ועוד, כמתואר במסמכים הרפואיים המונחים בפני ובחוות הדעת שהגישו המומחים הרפואיים שבדקו את התובע לצורך הערכת מצבו עקב התאונה.

3.         ד"ר צלניק כתב בחוות דעתו כי נותרה בתובע נכות של 30 אחוזים בגלל הפגיעה המוחית וכן לקה ב- 10 אחוזי נכות נוספים בגלל קשיי קואורדינציה בפלג הגוף השמאלי. הוא הסביר, בין היתר, כי "מדובר בנער שעבר פגיעת ראש בינונית ומאז לוקה בירידה קוגניטיבית רב תחומית, קשיי ריכוז ובעיות התנהגותיות אישיותיות משמעותיות עם השלכה לגבי כל תפקודי החיים."

            את מצבו של התובע לפני התאונה הוא העריך כ"מצויין בכל התחומים", לאור ציוניו הטובים מאוד מלימודיו בבית הספר היסודי בעכו.

            ד"ר רניאל, רופאת עיניים ציינה בחוות דעתה כי עד לתאונה לא נזקק התובע למשקפיים, אך לאחריה ובגללה הוא סובל מצניחת עפעף שאינה מצדיקה נכות. היא קבעה כי מן הפגיעה בתאונה נגרמה פגיעה ביכולת האקומודציה של העין המצדיקה נכות בשיעור של 5 אחוזים.

            ד"ר גורי בדק את מצבו של התובע בתחום השמיעה והעריך כי התאונה גרמה לליקוי שמיעה המצדיק נכות של 10 אחוזים.

            פרופ' ביטרמן, מומחה לרפואה פנימית, העריך כי הטחול החלים באורח מלא ולא נותרה בו פגימה תפקודית. הוא קבע כי לא נותרה לתובע נכות בגין החבלות שנחבל בחזה ובבטן.

            בפנינו איפוא קטין, כבן 12 בעת התאונה, שנותר בגינה נכה בשיעור כולל ומשוקלל של 46.5 אחוזים, כשהנכות העיקרית נסבה על תוצאות הפגיעה המוחית שהביאה לשינויים באישיות ולירידה קוגניטיבית המלווים בבעיות התנהגות משמעותיות.

4.         בגלל התאונה הפסיד התובע שנת לימודים. כיום הוא לומד בישיבה קטנה בפנימיה דתית - חרדית "חומת ציון" בבני ברק, בכיתה י'. מדי סוף שבוע ההוא בא הביתה לעכו; דודו מלווה אותו לתחנת הרכבת, שם ממתינם האב או האם, המתלווים לנסיעתו חזרה בבוקר יום א'. אז ממתין שם הדוד, המסיעו חזרה לישיבה. בישיבה משולב התובע בלימודים יחד עם שאר תלמידי כיתתו, אך נראה כי לפגיעותיו בתאונה ולתרופות להן הוא נזקק יש השפעה ממשית על כושרו ויכולתו. הוא עייף, רדום, מתקשה להתרכז ולזכור, רב עם חבריו, וכד'. הוא מסוגל, מצד שני, לתפקד כנדרש בכל הקשור לצרכיו הבסיסיים בלבוש, אכילה, נקייון, וכד'. בהימצאו מחוץ לפנימיה הוא זקוק לליווי.

5.         אביו של התובע דוור, ועולה כי הוא משתכר מעבודת הדוורות לאחר וותק רב שנים בעבודתו ברשות הדואר סכום המגיע לכדי כפל השכר הממוצע במשק. ציוני התובע בבית הספר היסודי עובר לתאונה גבוהים, ולדברי האם הוא היה מייעד עצמו וההורים ייעדוהו, להיות דיין. מכך מבוקש להסיק כי יש לבסס את כושר השתכרותו אלמלא התאונה על כפל השכר הממוצע במשק, ואף יותר מזה.

            מנגד טוען ב"כ הנתבעים כי הואיל ובית הספר היה מן המגזר הדתי - חרדי, אין לייחס חשיבות רבה לציונים הגבוהים שניתנו לתובע קודם לתאונה; הם, בכל מקרה, אינם יכולים ללמד כיצד עתיד היה התובע להשתכר שנים רבות לאחר מכן בהגיעו לשוק העבודה; בתנאים אלה, לטענתו, יש להעריך כי אלמלא התאונה היה התובע משתכר בבוא היום סכום שאינו עולה על 70 אחוזים מן השכר הממוצע במשק.

            נכון, אמנם, כי ציוני התובע בכתה ו' עובר לתאונה היו גבוהים, אך אין די בכך כדי לשכנע אותי כי יש ממש בטענה לעתידו כדיין, או כי יש לסטות מן הכלל הבסיסי שלפיו יש להעריך את כושרו של קטין כזה להשתכר בעתיד, אלמלא התאונה, כדי השכר הממוצע במשק. באותה מידה איני משתכנע כי עצם זה שאורח חייו של התובע הוא דתי - חרדי, פירושו שיש לשער כי בעתיד ישתכר שכר נמוך מן הממוצע.

            מדובר, ביסודו של דבר, בקטין שנפגע בגיל 12 שנה, תלמיד טוב, אולי אף מבין הטובים בכיתתו בבית הספר היסודי. הרקע הסוציו אקונומי ממוצע או מעט מעל זה, וגם ממנו לא ניתן ללמוד הרבה על העתיד. היותו דתי חרדי עשוי להשפיע בעתיד על מסלול חייו, ולכוונו לעיסוק במקצוע בעל מאפיינים ייחודיים למגזר זה, אך עדיין ניתן לשער, ויש לשער, כי אין בכך כדי לגרוע מיכולתו להשתכר כשכר הממוצע במשק ומן האפשרות שישנה אורחות חייו. אין הצדקה, בעניין זה, כך דעתי, לסטות לדרכי חישוב והערכה סטטיסטיים לגבי מגזר זה או אחר במשק, ויש ללכת, בהעדר נתונים חריגים בעלי משקל, על פי השכר הממוצע במשק לכלל האוכלוסיה.

6.         הצדדים חלוקים גם באשר לתיפקודיות הנכות, היינו על מידת הגריעה בכושר ההשתכרות שנגרמה לתובע בתאונה. ב"כ התובע מצביע על הפגיעה הקשה באיברי הגוף השונים, פגיעה "רב מערכתית" כלשונו. הנתבעים, לעומת זאת, רואים את הנכויות שקבעו ד"ר רניאל וד"ר גורי כזניחות, אם כי אינם ממעיטים מחומרת הנכויות שקבע ד"ר צלניק. עוד מדגיש ב"כ הנתבעים כי מדובר בקטין, שלגביו הלכה עמנו מימים ימימה כי יכול הוא להסתגל למומו ולבחור בעיסוק ומקצוע מתאימים על אף נכותו, ובכך קטנה ההשפעה התפקודית של הנכות בהשוואה לנפגע מבוגר.

            אינני שותף לדעה כי הנכויות האמורות זניחות. הן מצטרפות לנכות העיקרית, כך שלפנינו אדם שנפגע קשות בתאונה שהותירה בו נכות גבוה ותיפקודית. להערכתי, יכולת ההתמודדות של התובע עם תוצאות התאונה והשלכותיה נמוכה ביותר. הפגיעה היא בעלת השלכות רחבות, על כל סוגי העיסוק ויכולת העבודה בתחומים השונים. הוא יתקשה מאוד לרכוש מקצוע ולמצוא עיסוק, במצבו.

            אני מעריך כי בנסיבות אלו ניתן להעריך שהנכות שנגרמה לתובע בתאונה גורעת כדי 60 אחוזים מכושר השתכרותו.

7.         בראש הנזק הבלתי ממוני זכאי התובע, לאור נכותו, ימי האישפוז, ומועד התאונה, לפיצויים בסכום של 95,000 ש"ח.

8.         לפי הנתונים הנ"ל באשר לכושר השתכרותו של התובע (כשיעור השכר הממוצע במשק), לאחר ניכוי מס הכנסה, היוון והיוון כפול, מתאים להעריך את הפסד ההשתכרות בעתיד לסכום של  1,100,000 ש"ח.